רבי נחמן

רבי נחמן מברסלב

רבי נחמן מברסלב נולד בשנת 1772 לאמו פייגה, נכדתו של הבעל שם טוב (הבעש"ט) מייסד החסידות, מבתו אדל, ולאביו שמחה, בנו של רבינו נחמן מהורדנקא, שהיה בין התלמידים הקרובים ביותר לבעש"ט.

כילד הקדיש זמן רב להתבודדות, לתפילה ולתעניות, ואחרי כל ברכה ותפילה הוסיף מילים אישיות שלו, למרות שהיה ילד שובב מאוד.
מנהיגי החסידות היו מגיעים למז'יבוז', העיירה בה נולד וגדל (כיום בתחום אוקראינה) לפקוד את קבר הבעש"ט, והוא הושפע מהם. הוא למד בהתמדה, כשקיבל דמי כיס נתן אותם למלמד, שילמד אותו גמרא, ואם לא הבין היה בוכה ומתפלל על כך.

בגיל 13 התחתן, ובגיל 18 כבר שימש כאדמו"ר של קבוצת חסידים, והתחיל להתפרסם כאישיות חסידית חשובה, בעקבות מופתים שהיה קשור בהם.

בשנת 1798, תוך כדי מסע הכיבושים של נפוליאון ברחבי אירופה, הגיע רבנו נחמן לארץ ישראל, לאחר מסע ארוך דרך איסטנבול. את ראש השנה עשה בחיפה, ולאחר מכן שהה חצי שנה בטבריה וביקר בצפת ובמירון. רבי נחמן רבנו הקדוש, הדגיש את קדושתה של ארץ ישראל, שמוזכרת מספר פעמים בספריו. בדרכו חזרה, הטיל נפוליאון מצור על העיר בכוונה לכבוש דרכה את ארץ ישראל, אך הוא הצליח לעלות על אניית מלחמה טורקית ולחזור לאוקראינה.

לאחר מספר שנים קבע את מקומו בברסלב, שם ייסד את חסידות ברסלב, ותלמידים הצטרפו אליו, ביניהם תלמידו הקרוב ביותר רבי נתן שטרנהרץ. החסידים היו נוהגים להגיע אליו שלוש פעמים בשנה: בראש השנה, בשבת חנוכה, ובשבועות, ושלוש פעמים נוספות היה הרב נחמן מברסלב נוהג לנסוע אליהם: בשבת שירה ובשבת נחמו אל החסידים במזרח אוקראינה, ובאחת משבתות החורף אל החסידים במזרח פודוליה.

כאדמו"ר שמנהיג קבוצת חסידים הוא היה מורה רוחני, שהדגיש את חשיבות האמונה התמימה, השמחה והתמימות, והמאבק בדאגה ובייאוש, על אף המכשולים הרבים, וכן את ההתקשרות לצדיק.

ר' נחמן מברסלב מחה על התמסדות דרך החסידות שחלה בימיו, כי ראה בה אבדן דרך. הדרך שייסד בחסידות ברסלב היתה מקורית ושונה, והביאה אותו למחלוקות והתנגדויות קשות וסוערות עם חבריו האדמו"רים, וחסידות ברסלב היתה קבוצה קטנה ונרדפת. אפילו דודו, רבי ברוך ממז'יבוז', שהעריך אותו בתחילת דרכו, הצטרף בערוב ימיו אל מתנגדיו.

בגיל 36 חלה הרבי מברסלב בשחפת. הוא נסע ללבוב כדי לנסות להשיג תרופה למחלה, אולם ללא הועיל. בינתיים נודע לו שהבית שלו ובית המדרש בעיר ברסלב נשרפו, והוא עבר להתגורר באומן. הוא ידע שבעיר הזו נהרגו אלפי יהודים בשנת 1768 על ידי ההיידמקים הקוזאקים, והביע רצונו להיקבר שם. ואכן, חצי שנה לאחר שהגיע אליה, נפטר רבי נחמן מאומן ממחלת השחפת, ונקבר בה, לצד היהודים שנהרגו על קידוש ה'.

בניו של רב נחמן מברסלב נפטרו עוד בחייו, ובנותיו לא נישאו לחסידי ברסלב. הוא לא מינה לו יורש, ולאחר מותו תיפקדה חסידות ברסלב ללא אדמו"ר (סייעו לכך הספרים הרבים שנכתבו אודות תורתו וחייו, כמו "חיי מוהר"ן ועוד), וחסידיה כונו "החסידים המתים", וגם בכך היתה חריגה בהשוואה לחצרות חסידיות אחרות שבראשן עמדה שושלת אדמו"רים.

לקראת סוף המאה ה-20 זכתה שוב חסידות ברסלב לתחיה ולהתעניינות. חוזרים בתשובה ומתחזקים הצטרפו אל שורותיה, לומדים את תורתו של הרב נחמן מאומן, ומתחלקים היום לקהילות רבות המכילות עשרות אלפי חסידים.

רבי נחמן מברסלב

רבי נחמן מברסלב פיתח דרך חסידית חדשה וייחודית לעבודת ה', המבוססת על תורת הסוד, אך מיוחדת ושונה בין השיטות החסידיות של תלמידי הבעש"ט.
תורתו עשירה מבחינה אינטלקטואלית, נועזת ומביאה חידושים יוצאי דופן, מושגים מקוריים ורעיונות מבריקים. היא כוללת לא רק למידה מעשית-הלכתית ומחשבתית-אינטלקטואלית, אלא בעיקר תקווה. עצות וחיזוקים רוחניים ורגשיים להתמודדויות, למצוקות, לקשיים ולייאוש שבחיי היומיום, ומסרים של התחזקות וצמיחה.

הדרך שסלל רבי נחמן בחסידות הדגישה את חשיבות ההתקרבות לצדיק אמיתי, שרק על ידה זוכה האדם לאמונה. הערכים שקידמה הם חשיבות האמונה התמימה והפשוטה ללא חקירה פילוסופית והתחכמויות, השמחה, המאבק בדאגה, בעצב ובייאוש על אף המכשולים הרבים, וגם תפילה והשתוקקות לאלוקים.
כחלק מזה נתן רבי נחמן מקום רב לחוויה המיסטית, חידש את המושג "התבודדות" וראה בו יסוד חשוב מכל בעבודת ה' ובהתקרבות אליו. זהו דיבור אישי וקרוב עם הקב"ה, שנעשה מדי יום למשך שעה, עדיף בלילה ובשטח פתוח, אבל אפשרי בכל שעה ומכל מקום. 

תורת ברסלב מכוונת להכרה עצמית וגילוי הנפש של כל יהודי, במגמה להיות טוב ושלם יותר, ולשאוף לדרגה רוחנית גבוהה ככל היותר. על פי רבי נחמן, על הצדיק לחזק ולהעלות את מי שנמצא במצב רוחני וקיומי קשה, ובמקביל ללמד את מי שנמצא במצב רוחני גבוה להיות עניו ולבטל את עצמו. הוא פונה בתורתו למנעד רוחני רחב מאוד, לפשוטים ולגבוהים כאחד.

רבים מרגישים שבעידן הפוסט-מודרני משמשת תורת ברסלב כמפתח אמוני. היא לא מטיפה לאמונה קלאסית, אלא נותנת מקום לשאלות ולפרדוקסים, ובכך מספקת מענה לאתגרי החיים המודרניים, לחילוניות ולכפירה.
למרות שרבי נחמן מעלה על נס את האמונה הפשוטה והתמימה, הוא מאפשר למי שאיבד אותה למצוא מענה להתלבטויות קיומיות, ומעודד חיפוש אחר משמעות החיים וחכמת היקום, כדי לחפש את האמונה ולשוב ולהתחבר אליה. חסידות ברסלב מאפשרת לאדם לעצב ולהגדיר מחדש את זהותו הדתית. יש בה פתיחות וחציית גבולות, והיא פתוחה לכולם. היא נולדה בתנועת החסידות שבמזרח אירופה, אולם מבחינה דמוגרפית כיום מזוהים עימה יותר יוצאי עדות המזרח מאשר אשכנזים.

רבי נחמן לא מינה לו יורש שימלא את מקומו, ומאז פטירתו פועלת חסידות ברסלב ללא אדמו"ר. מורשתו הרוחנית שהשאיר אחריו, הכוללת ספרים רבים של תורות, הנהגות, שיחות וסיפורים, היא שאיפשרה את צמיחת החסידות והתעצמותה בתנאים אלה.
את עיקר הספרים של רבי נחמן לא כתב בעצמו. הוא היה אומר את שיחותיו בעל פה, ותלמידו המובהק, רבי נתן מברסלב, כתב אותן לספרי רבי נחמן מברסלב שהונגשו לכולם.

בין כתבי רבי נחמן הספר המביא את עיקר תורתו הוא ליקוטי מוהר"ן (=מורנו הרב נחמן), שבמשך שנים רבות נחשב לחיבור החסידי המקיף ביותר. הוא נכתב על ידי רבי נתן, אך חלקו הראשון יצא כבר בחייו של רבי נחמן, שעבר עליו והגיה אותו בעצמו. הספר מורכב משני חלקים, ומהווה אוסף דרשות שכל אחת מהן נקראת 'תורה' (וגם 'סימן') וכלולים בו מאמרים, תורות ועצות שנאמרו על ידי רבי נחמן בעיקר במועדים, והוא עוסק במצוות, מידות, שבירת תאוות, והתחזקות להשתוקקות לה' בכל מצב.
ליקוטי מוהר"ן מפורש מאז כתיבתו בעשרות חיבורים המבארים ומפרשים את הספר ברמות עומק שונות, וניתן כיום בנקל להשיג ליקוטי מוהר"ן עם פירוש.

על בסיס ליקוטי מוהר"ן כתב רבי נתן עוד ספרים של רבי נחמן. הספרים קיצור ליקוטי מוהר"ן וליקוטי עצות מאגדים את העצות והעניינים המעשיים שבו, וליקוטי תפילות הופך כל אחת מהתורות לתפילה, ובכך משלב אותה בתוך עבודת החיים הדתית השוטפת.

ספר המידות שעוסק במידות, ערכים, והיבטים נוספים בחייו של האדם על פי דברי חז"ל. את ספר המידות רבי נחמן כתב בעצמו, וזהו הספר היחיד שנכתב על ידי רבי נחמן עצמו. את החלק הראשון כתב כנראה כבר כשהיה בן 12, ואת חלקו השני מאוחר יותר. רבי נתן ערך והדפיס חלק קטן בלבד ממנו, חודשים מספר לאחר פטירת רבו.

שיחות הר"ן הוא קובץ שיצא לאור כחמש שנים לאחר פטירת רבי נחמן, ומאגד שיחות בנושאי עבודת ה' וחסידות, וכולל התבטאויות שלו על השגותיו הרוחניות וגדלותו.
בין שאר העניינים שבספר הוא הורה לחסידיו להתרחק מרופאים ומן הרפואה, ואף במקרים של מחלות קשות לסמוך רק על אמונה בה'. אולם יחד עם זאת הורה להם להזדרז ולהתחסן בפני אבעבועות שחורות, ואפילו לחסן את הילדים הקטנים. הוא טען כי מי שאינו עושה כן הוא כאילו שופך דמים.
בראשונה הופיע קובץ זה כנספח לסיפורי מעשיות, ומאוחר יותר הודפס כשלעצמו וצורף אליו הקובץ שבחי הר"ן שלימים הפך גם הוא לספר עצמאי. זוהי ,למעשה, ביוגרפיה של רבי נחמן שכוללת את סיפור חייו, מעלותיו, והנהגות שהיה נוהג, ומרחיבה גם אודות תיאור מסעו לארץ ישראל בימי מלחמת נפוליאון. קדושת ארץ ישראל קיבלה דגש רב ונזכרת בספרי רבי נחמן, וכך גם ביקורו בארץ. הוא ביקש מהחסידים לא לחזור על דברים שאמר בתקופה שלפני מסעו לארץ ישראל.

גם הספר חיי מוהר"ן מביא את סיפור החיים של רבי נחמן, ילדותו, ההנהגות המיוחדות שלו, נסיעותיו, וסיפורים שאירעו לו. הספר מבוסס על כתביו של רבי נתן, אך יצא לאור 32 שנים לאחר פטירתו.  

לצד המיסטיקה והחוויה הדתית, העריך רבי נחמן מאוד את לימוד ההלכה וההקפדה עליה, והיא מהווה יסוד בתורתו. הוא ציווה לחסידיו ללמוד מדי יום "שולחן ערוך", שהוא ספר היסוד להלכה בעולם היהודי. רבי נתן איגד שמונה כרכים הפורשים את המשמעות הפנימית של ההלכות מארבעת החלקים של השולחן ערוך לפי תורתו של רבי נחמן מברסלב, והם נקראים ליקוטי הלכות. זהו חיבור קל להבנה, אולם מבוסס על "ליקוטי מוהר"ן", שנצרך כהכנה מקדימה ללימוד. הוא עובר על כל מעגל החיים היהודים, המצוות והחגים, ונותן גם הנחיות מעשיות כיצד לקיימם בהתאם לתורת רבי נחמן. 

בתורת רבי נחמן ספרים נוספים, וביניהם גם ספרים סודיים, כמו מגילת סתרים, המתעדת את בוא המשיח, וכן ספר הנשרף וספר הגנוז שכתב בעצמו רבי נחמן מברסלב ספרים שאסר את הפצתם.

 

רבי נחמן מברסלב

תורתו החדשנית של רבי נחמן מברסלב אינה כוללת רק חידושים רעיוניים. ביצירה הכתובה המפוארת שהותיר אחריו יש גם חידושים בדרך הכתיבה ובאופן הכתיבה והלימוד.
בערוב ימיו, לאחר שחלה בשחפת ונחלש מאוד, ולאחר שעזב את ברסלב ועבר להתגורר בעיר אומן שבה לבסוף אף נפטר ונקבר, הוא נהג לספר לתלמידיו משלים ומעשיות בסגנון של סיפורי עם ואגדות, כתחליף לשיחות אליהם היו רגילים עד כה.
סיפורי רבי נחמן מברסלב ומשלים נוספים שסיפר מופיעים בכתביו ובכתבים של תלמידיו, כמו משל האינדיק, האוצר תחת הגשר, משל התבואה, ועוד. אולם אלה סופרו בשנים מוקדמות יותר והסגנון שלהם שונה.

בשנותיו האחרונות סיפר רבי נחמן מברסלב סיפורים שנראים על פניהם ילדותיים, נאיביים, או מוקצנים. נרקמים בהם אגדות נפלאות על נסיכות ונסיכים, מלכות ומלכים, קבצנים, ענקים, ארמונות ומבצרים, עולמות קסומים וארצות שונות. אולם מי שלומד לעומק את סיפורי המעשיות של רבי נחמן משנותיו האחרונות דווקא, מזהה כי יש לפרשם כמשלים ואלגוריות לתורות שחידש, טמונים בהם הגות, עומק וסודות מהקבלה ומתורת הסוד, והם עוסקים בהיבטים השונים של החיים עלי אדמות ועבודת ה'. המסורת הברסלבית רואה בהם סיפורים שסופרו מתוך רוח הקודש. הסיפורים מהווים ערוץ תקשורת פנימי יותר משיחה תורנית, ומבטאים באופן הדוק את תורת ברסלב. כל סיפור ניתן לפרשנויות רבות ושונות, ויש משמעות לדמויות שבו, למושגים, למבנה הספרותי, לתמונות ולדימויים ולנתונים נוספים.

רבי נחמן הירבה לדבר על חשיבותם של סיפורי המעשיות וחשיבות הקריאה בהם. הוא טען שבסיפורים יש כוח מעורר ישנים, המיועד להעיר את נשמתנו הרדומה ולהפעיל אותה. על מי שקורא כל סיפור לבדוק בעצמו כיצד מדבר הסיפור אליו ועליו. איפה הוא מוצא את עצמו בסיפור, איפה הוא מוצא את עצמו בכל דמויות השונות, בהיבטים השונים, וכל החלקים השונים של הסיפור.
זוהי עבודה פנימית ואישית מאוד, והיא לא מאפיינת רק את סיפורי המעשיות. רבי נחמן טוען שבכל תופעה שאדם נתקל בה קיימת קריאה אלוקית אישית אל אותו אדם, ועליו לנסות להבין מהי. זוהי עבודה שדורשת התבוננות פנימית תמידית לצד הקשבה סביבתית. 

בין כל סיפורי רבי נחמן מברסלב ישנם כאלה שקלים מאוד להבנה ולפרשנות, ונכתבו עליהם פירושים רבים ומגוונים ויצירות ספרותיות. הבולט מביניהם הוא כנראה הסיפור המופיע ראשון בספר והחשוב מבין הסיפורים, מעשה מאבידת בת מלך, המספר על בת מלך שהלכה לאיבוד, על הקורות אותה ועל החיפושים אחריה. הוא ארוך ומסועף מאוד, מטרתו לרתום את השומעים להשתתף בתהליך של תשובה אל ה' ולהוות מפה כוללת לייעודו של האדם מישראל.
הסיפור השני, מעשה ממלך וקיסר, פופולרי גם הוא, ועוסק בקשר של האדם היהודי אל בוראו. הוא מספר על בן מלך ובת קיסר שנפגשו אך נאלצו להיפרד, ומחכים כל ימיהם לפגישה מחודשת ולנישואין ביניהם. הוא מבטא את הצער הגדול שמביא הריחוק מהקב"ה, אך יחד עם זאת מלמד שהצער מביא לחידוש, להתגלות ולחיבור ביננו לבין הבורא.
כזה גם הסיפור מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות, המספר על מלך שלא נולדו לו בנים, וביקש מצדיק חכם שיתפלל עליו, והלה הבטיח לובן שיהיה עשוי מאבנים טובות. הבן אכן נולד, אך לא היה עשוי מאבנים טובות. הרעיון העומד בבסיס סיפור זה הוא מהות האדם, והסתירה בין פנים לחוץ.
וכן גם הסיפורים מעשה בשבעה בעטלרס (קבצנים), המספר על קבצנים שמגיעים לשבע ברכות של בן המלך, וחושפים את העובדה שחיסרון ומום מהווים למעשה ייתרון, ומעשה מחכם ותם המתאר שני חברי ילדות שנאלצו לעבור שינוי משמעותי בעקבות משבר כלכלי, ולקחת אחריות על עצמם. רבי נחמן הטביע בסיפור זה את השקפת עולמו כי חייו של התם הם טובים.

מנגד, קיימים גם סיפורים אחרים שהם מורכבים יותר להבנה, והמסר שלהם טמון עמוק יותר, ולכן הם בדרך כלל פחות מוכרים, פחות נלמדים, והפירושים עליהם מועטים הרבה יותר, כמו מעשה מחיגר, מעשה ממלך שגזר שמד, מעשה מרב ובן יחיד, ועוד.

למען האמת, ניתן למצוא סגנון סיפורים דומה גם אצל אדמו"רים נוספים שחיו במקביל לרבי נחמן, אך ללא ספק הוא נחשב לגדול שבין מספרי הסיפורים החסידים. ישנם חוקרים הרואים בסיפוריו את תחילתה של התפתחות הספרות העברית החדשה, ומזהים אותם כמקור השראה לסופרים העבריים השונים, מאז תקופת ההשכלה ועד היום. 

את סיפורי מעשיות רבי נחמן מברסלב סיפר בשנות חייו האחרונות, ותלמידו הגדול רבי נתן רשם מפיו. הוא גם תירגם את סיפורי מעשיות של רבי נחמן מהמקור שנכתב ביידיש ללשון עברית, כשעדיין משובצות בסיפורים מילים ביידיש, השומרות על הסגנון המיוחד, והוציא אותם לאור כספר "סיפורי מעשיות משנים קדמוניות" חמש שנים אחרי פטירת רבו. מאז נערכו ועובדו מהדורות שונות שכללו גם סיפורים חדשים שלא יצאו לאור במהדורה הראשונה, וכיום ידוע לנו על שלושה-עשר סיפורי מעשיות בסך הכל בסדרה זו: מעשה מאבידת בת מלך, מעשה ממלך וקיסר, מעשה מחיגר, מעשה ממלך שגזר שמד, מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות, מעשה במלך עניו, מעשה מזבוב ועכביש, מעשה מרב ובן יחיד, מעשה מחכם ותם, מעשה מבערגיר (סוחר) ועני, מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, מעשה מבעל תפילה, ומעשה בשבעה בטלרס (קבצנים).
בשנת 2014 יצאה לאור מהדורה מבוררת של הספר, שכוללת בתוכה את כל הגרסאות השונות שנכתבו במהלך השנים לכל סיפור בהוצאות השונות.

בשנים האחרונות רבים מחפשים לסיפורי מעשיות רבי נחמן פירוש. עשרות רבות, ואולי מאות של ספרים ומאמרים נכתבו בעקבות הסיפורים הללו, על אודותם, וכפירוש להם, והם כוללים ספרות תורנית לצד פרסומים מחקריים ואקדמיים כולל מתחום הפסיכולוגיה ותורת הנפש, ואפילו יצירות ספרות ואמנות כמו שירים, הצגות, מחזות וסרטי קולנוע.